סיאט טולדו היא מכונית שעברה אין ספור שינויים ותהפוכות במהלך 20 וקצת שנות חייה. אי לכך, היא תמיד מצליחה להציף מחשבות על תחיה מחדש ומיני עופות מיתולוגיים כאלו ואחרים. הסיפור של הדור הנוכחי מתחיל בשנת 2009, ולאחר ארבע שנים בהן נראה שסיאט איבדה לחלוטין את הכיוון עם הטולדו שעוצבה כהכלאה מוזרה בין סיאט אלתיאה לבין תא מטען שנלקח מרנו וול-סאטיס הכושלת. גם סיאט, כמו רנו, החליטה לחדול מנסיונה הכושל והורידה את סיאט טולדו מפס הייצור.

שלוש שנים מאוחר יותר הגיעה סיאט לתערוכת הרכב בפריז עם דגם קונספט שרומז על כוונתה של היצרנית הספרדיה, שאז כבר הייתה עמוק מתחת למטריית קונצרן פולקסווגן, להכריז על חזרה לחיים של השם טולדו. אלא שהפעם נעשה זאת במתכונת שונה במעט.

סיאט טולדו

סיאט טולדו החדשה, שהגיעה לישראל באמצע שנת 2013, ירדה בסולם ההיררכיה של היצרנית והיא כעת מכונית תת משפחתית, אלטרנטיבה מוקטנת, מוזלת, ופשוטה יותר של המשפחתית המסורתית, שם מכהנת סיאט לאון שצוברת פופולאריות עם כל דור חדש שמוצג ונדמה כי אינה מתכננת לוותר על מיקומה בקרוב.

בתחילת שנת 2014 הצטרפו להיצע הדגמים של הקונצרן דגמי הדיזל של סיאט טולדו, לצד דגמי דיזל של סקודה אוקטביה ואחותה הכמעט זהה, סקודה ראפיד. לאחר שבחנו את גרסת הבנזין של סקודה ראפיד, יצאנו לבדוק האם סיאט טולדו דיזל יכולה לספק אלטרנטיבה אמיתית למכוניות משפחתיות והאם צריכת הדלק של מנוע הדיזל יכול לתת מענה למחירה הגבוה או שמא נחרץ גורלה לשרת כמונית או רכב ללימוד נהיגה.

עיצוב חיצוני - מאופק

בניגוד לדור השלישי, חזרה סיאט לעיצוב שלוש הקופסאות המסורתי. עיצוב החזית של סיאט טולדו מיישר קו עם החזית של דגמי היצרן, עם יחידות תאורה קדמיות המזכירות את אלה שבסיאט לאון, קווים זוויתיים ופגוש קדמי עם פתח יניקת אוויר גדול וכעוס. למרות שסיאט טולדו חולקת פלטפורמה, ולמעשה הינה מכונית זהה כמעט לחלוטין לסקודה ראפיד, נראה שמעצבי סיאט עשו מספיק מאמצים על מנת לבדל בין השתיים. גם מאחור ניכר הבדל, שם מקבלת סיאט טולדו פנסים ייחודיים אשר מבליטים מעט את צידי דלת תא המטען.

סיאט טולדו

כבר במבט ראשון ניכר שבוצעה קפיצת מדרגה משמעותית ביותר אל מול הדור השלישי, לפחות בכל הנוגע לעיצוב. על אף חוסר ההשראה והייחודיות של הרכב, נראה שלסיאט היו די והותר ניסיונות בעיצוב ייחודי ומעניין, והחליטה הפעם לכוון למכנה המשותף הרחב ביותר. התוצאה המתקבלת היא מכונית שלא תאיץ את הדופק של אף חובב עיצוב רכב ולא תגרום להתלהבות, אולם גם לא תרחיק קונים פוטנציאלים.

עיצוב פנימי ואיכות חומרים - לא כל הנוצץ זהב

הכניסה לתא הנוסעים של סיאט טולדו מלווה במבט פליאה והתרשמות. כל עוד נוגעים בתא הנוסעים רק עם העיניים, מתקבלת תחושה של רכב יקר בהרבה ממחירו הקטלוגי העומד על 131,900 ₪. תא הנוסעים בהיר מאוד, עם ריפודים ומשטחי פלסטיק בצבע קרם שמעניקים תחושה אוורירית ונעימה. משטח פלסטיק שחור ומבריק, יחד עם מסגרות פתחי האוורור בצבע כרום המוסיפים לתחושת היוקרה.

סיאט טולדו. תא הנוסעים

עם הנגיעה הראשונה בחלקו העליון של לוח המחוונים, קופצת לראש המילה "תת" שבשם קטגוריית המכוניות אליה משתייכת סיאט טולדו ומבט ההתרשמות מתחלף בארשת פנים מאוכזבת משהו. החומרים פשוטים, קשים וחלולים, ולמרות גימור המט הבהיר, הם אינם מצליחים להשאיר רושם טוב. למעשה, מלבד ההגה המצופה בעור רך ונעים למגע, מעטים המשטחים בתא הנוסעים שיד אדם תשמח לגעת בהם.

מושבים, שימושיות ומרווח - למי קראת "תת"?

המרווח בסיאט טולדו הוא משהו שלא מעט משפחתיות "בגודל מלא" היו מתגאות בו. המושבים הקדמיים מספקים שפע של מרווח לכל הכיוונים ולכל האיברים. הנהג יהנה משפע מרווח ראש ורגליים, והנוסע שלידו יכול למתוח את הרגליים בהנאה רבה בזכות מרווח רגלים מהגדולים בקטגוריה.

המושבים הקדמיים, כנהוג במכונית בקטגוריה, הם ללא ספק לא פאר היצירה, אך הם נוחים ומרווחים מספיק. היינו רוצים לראות מעט יותר תמיכה צידית, אך למכונית שתבלה את רוב זמנה בשיוט אוטוסטרדות, זה ככל הנראה לא חסרון משמעותי במיוחד.

סיאט טולדו. המושבים הקדמיים לא אוחזים אך נוחים

חגיגת המרווח ממשיכה גם מאחור. עם בסיס גלגלים שנמתח על פני 2,602 מ"מ, המושב האחורי מספק שפע מקום לרגליים ולראש לשני מבוגרים, שישבו בנוחות בלי לסבול. המושבים שקועים מעט ורכים יחסית, והנוסעים יוכלו להתרווח בהם ולהשען אחורה בנוחות. תעלת ההינע הגדולה, שנפוצה במכוניות הקונצרן, יחד עם שני מחזיקי כוסות הממוקמים מעליה לא משאירים ספק לגביי יעודו של המושב המרכזי, ילד ימצא שם את מקומו אך אל תנסו להעניש שם מבוגר. לדעתנו מדובר בתקלה בהנדסת אנוש היות ומשענת היד מאחור מצויידת בשני מחזיקי כוסות ואחסון הכוסות מלפנים, מעל תעלת ההינע, כאשר המושב המרכזי מאחור מאוייש נראה לנו לא הגיוני. נקודות חובה נרשמו לסיאט טולדו על חסרונו של פתח מיזוג ליושבים מאחור.

סיאט טולדו. המושב האחורי נוח מאוד לשניים

בתא הנוסעים מפוזרים שפע של תאי אחסון לכל חפץ שתוכלו להעלות על דעתכם. תא הכפפות גדול, בתחתית הקונסולה המרכזית מצויים שני מחזיקי כוסות ותא נוסף. גם במשענת המרכזית קיים תא נוסף, ומתחת למערכת השמע נמצא תא אחסון, אותו מחליפה מערכת המולטימדיה בגרסאות הבכירות.

תא המטען תמיד היה האס בשרוול של סיאט טולדו, וכבר בדור הראשון הציע לא פחות מ- 550 ליטרים, והתחרתה על תואר "תא המטען הגדול במשפחה" מול סקודה אוקטביה . הדורות הבאים לא היו יוצאי דופן, וכך גם מכונית המבחן, לה 530 ליטרים מכובדים החבויים מתחת לדלת החמישית שנפתחת כלפי מעלה בתצורת הליפטבק, גם היא אחד מסימני ההיכר שלה.

סיאט טולדו. תא המטען ענק

בפתיחת הדלת החמישית נוצר פתח הטענה עצום שיכיל בקלות כל פריט שתוכלו לחשוב עליו. צורתו של תא המטען גם היא מרובעת ומקלה על הטענת חפצים גדולים וכבדים. בתא המטען נמצא סט רשתות שנועד לעיגון חפצים שונים, שתי רשתות קטנות בצדדים לפריטים קטנים ושני ווים לשקיות, אחד בכל צד של תא המטען.

אבזור והנדסת אנוש - לוקה בחסר

רשימת האבזור של סיאט טולדו אינה מרשימה בלשון המעטה. היא כוללת מספר פריטים שנחשבים היום חובה בכל מכונית ברמת המחיר שלה כגון בקרת אקלים, ארבעה חלונות חשמל עם חלון נהג שיורד אוטומטית, מערכת שמע עם שליטה מגלגל ההגה, בקרת שיוט ועוד. מאידך, נראה שהדגם שמגיע ארצה חסר לא מעט פריטים שהיו הופכים את החוויה לטובה הרבה יותר, בין הפריטים החסרים נרשמו מערכת מולטימדיה, דיבורית בלוטות', וחיישני חנייה.

סיאט טולדו. רשימת האבזור קצרה ומאכזבת

יש לציין כי מחירה של גרסת הדיזל, שעומד כאמור על 131,900 ₪ מיועד ככל הנראה לשוק המוסדי, בעוד מחיריהן של גרסאות הבנזין, שעומד על 105,900 לגרסת 1.2 ליטר עם תיבת הילוכים ידנית או 118,900 ₪ לגרסת 1.4 עם תיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמדים, מתאימים הרבה יותר לרשימת האבזור הקצרה.

הנדסת האנוש טובה, במיוחד למי שמכיר את תוצרת הקונצרן. הפקדים משותפים למכוניות אחרות מבית פולקסווגן, מיקומם נוח והפעלתם הופכת מהר מאוד לעניין של מה בכך. הטענה היחידה כאן היא לתפעול מערכת השמע, במיוחד בהתחשב במספר הפונקציות המצומצם שלה, מסורבל ומסובך שלא לצורך.

יחידת הנעה - מי פנוי בארלוזורוב?

בחזיתה של סיאט טולדו דיזל שנבחנה, נמצאת יחידת הדיזל הקטנה ביותר של הקונצרן שמשווקת בישראל - 1.6 ליטר מוגדש טורבו המפיקה 90 כ"ס ומומנט מרבי של 24.5 קג"מ. המנוע משודך לתיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמדים בת שבעה הילוכים שמעבירה את המומנט לגלגלים הקדמיים. בנוסף, מוצעת סיאט טולדו כאמור עם מנועי בנזין מוגדשי טורבו בנפח 1.2 ו- 1.4 ליטר.

סיאט טולדו. המנוע מספק ביצועים סבירים בלבד

המנוע, למרות נתון מומנט מרשים מאוד, מרגיש די חלש במרבית הזמן כך שבכל הנוגע לביצועים, אל תצפו לגדולות. עם זאת, עם רמיסת דוושת התאוצה ניתן לגרום לסיאט טולדו לספק ביצועים לא רעים. במהלך המבחן נרשמו למכונית 10.0 שניות במיאוץ מאפס למאה קמ"ש ו- 11.0 שניות במיאוץ מ- 80 ל- 120 קמ"ש. מעבר למצב ספורט לא שיפר את המיאוץ מעמידה אך שיפר את תאוצת הביניים ב- 3 שניות תמימות. צריכת הדלק במהלך המבחן עמדה על 15.4 ק"מ לליטר. מרשים כשלעצמו, אך רחוק מנתון היצרן העומד על 22.2 ק"מ לליטר בנסיעה משולבת.

פעולת תיבת ההילוכים פחות מעודנת מזו שבמכוניות האחרות מהדור האחרון של הקונצרן. העברת ההילוכים איטית יחסית לתיבות כפולות מצמדים אחרות ובזמן זינוק מעמידה נדרש לה זמן ארוך מדי לשלב הילוך ולהתחיל לזוז. המהלך הקצר של דוושת התאוצה אינו טבעי ובלחיצה על הדוושה עד לאמצע המהלך קורה מעט מאוד בכל הנוגע לתאוצה ורק לאחר מכן מתקבל פרץ כח לא נעים.

על הכביש - מקל וגזר

הנסיעה בסיאט טולדו מתחלקת לשני חלקים, מצד אחד בולמי זעזועים ובידוד רעשים מצויינים ומצד שני יכולת תמרון, בלמים, ופעולת תיבת ההילוכים לוקים בחסר. בידוד הרעשים עושה עבודה מצויינת ומצליח להשאיר את העולם החיצון מחוץ לרכב ולהשכיח את העובדה שמדובר ברכב עם מנוע דיזל. איכות הבידוד מתבהרת עוד יותר כאשר פותחים חלון ומגלים שהמנוע כלל אינו שקט. בולמי הזעזועים מספקים נוחות מצוינת ומוסיפים לנינוחות של שיוט בכבישים מהירים. גם בתוך העיר מצליחים הבולמים לבלוע את מרבית המהמורות. לסיכום סעיף הנוחות ניתן לומר שמתקבלת מכונית נעימה, נינוחה ושקטה, וניתן בקלות לגמוע עימה קילומטרים רבים בנינוחות. למרות המתלים הרכים יחסית, מספקת סיאט טולדו רמות אחיזה מפתיעות לטובה והתנהגות מאוד בטוחה עם נטייה קלה לתת היגוי מרוסן.

סיאט טולדו

מאידך, עומדות יכולות התמרון הלא מרשימות של סיאט טולדו במהירויות נמוכות. תיבת ההילוכים ופעולתה הגסה הופכים את התנועה בפקקים לדבר שעלול להעיק גם על נהגים שלווים. המתלים הרכים והבלמים שפועלים באופן חד מדי ולא לינארי, עם בלימה ראשונית חלשה ומיד לאחריה נשיכה חזקה, גורמים למכונית להעביר משקל קדימה ואחורה בכל עצירה ולטלטל את הנוסעים.

כל אלה מחווירים לעומת הניסיון לחנות את סיאט טולדו בחניה מקבילה למדרכה, ברוורס ובירידה. תיבת ההילוכים שמשתהה בשילוב ההילוך שולחת את המכונית לדרדור לא רצוני לפנים, תא המטען הגדול מסתיר את הרכב שנמצא מאחור והמחסור בחיישנים הופך את העניין לתמרון על בסיס תחושה. דוושת התאוצה העצבנית והבלמים הקופצניים גם הם לא תורמים לנחת בעת ביצוע חניות צפופות.

סיכום - תת משפחתית

הפעם נתחיל מהסוף, סיאט טולדו דיזל איננה מחליפה ראויה למשפחתית סטנדרטית. המחיר שעומד על 131,900 ₪ לגרסה האוטומטית קרוב מדי, ואף יקר יותר ממכוניות טובות יותר, ואפילו משפחתיות "אמיתיות" כגון כמו סיאט לאון. צריכת הדלק שהיתה צריכה להיות היהלום שבכתר, אך מציגה נתונים זהים לסקודה אוקטביה ורשימת האבזור הדלה משלימים את התמונה המלאה.

מצידו השני של המתרס נמצא השוק המוסדי, ונראה שדווקא לשם מתאימה סיאט טולדו כמו כפפה. היא זולה בהרבה מהאלטרנטיבות מונעות הסולר האחרות, היא נוחה באופן מפליא בנסיעות ארוכות, ומתי בכלל ראיתם נהג מונית חונה ברוורס?